אני עם תינוקת, יחד על הספה בסלון. ארבע לפנות בוקר, או, אפילו טוב יותר, ארבע אחר הצהריים.
היא יונקת במרץ, עיניה עצומות בריכוז, ידיה הקטנות מחבקות, שלא אברח.
אני תומכת בתינוקת ביד אחת, בשניה מחזיקה ספר.

אושר. לפעמים, ככה הוא נראה.

היא חמודה ונפלאה, ונעים כל כך להחזיק אותה.
רק שזה מסיח את הדעת באופן כה מושלם.

הם חתיכת דבר ממכר.

אחרת, אין לי איך להסביר את זה שחודשיים וחצי אחרי הגחתה לאוויר העולם של נזר הבריאה, יורשת העצר, הראשונה מתוך איקס הילדים שחלמתי עליהם- אני מצאת את עצמי מדמיינת איך יראו החיים עם איקס+2 ילדים.